"משה פאוסטר הי"ד
ערב שבת, ארוחת ערב חגיגית שבה משתתפת כל הפלוגה, ובעצם זאת ארוחת הערב הראשונה החגיגית של הפלוגה מאז המלחמה. וכמתחיל חלק ההווי של הארוחה, אתה נזכר. אתה נזכר באותו בחור עליז שתפס מקום מרכזי בכל ארוע כזה או אחר בפלוגה, בבדיחותיו ובעיקר בחיקויו הרבים. אתה נזכר ביום שישי הראשון של הפלוגה איך התגלגלנו מצחוק מחיקויו. אתה נזכר איך ישבנו במעגל סביב- במודיעין כאשר נערך "חקויים כבקשתך" ומשה הרים את מורל המחלקה גבוה גבוה. נזכור את אותו ערב בל ישכח בנופש בעכו, את "השכיב וגילגל" את כל הפלוגה ברעיונותיו המקוריים. לא נשכח את דמותו של משה ברגע כעס על אחד המפקדים, מרביץ חיקוי ומיד פורץ בצחוק, ושוכח הכל. ואכן נדמה לך שבכל רגע תשמע את צחוקו המתגלגל נשמע במסדרונות הבסיס, אך לא, זהו חלום תעתועים. דבר שלא נזכה לשמוע עוד.
לא אשכח כשהיינו במתחם ב"אבו זנימה" לאחר שקיבל חבילה בא אליי ושאלני בשקט "מה מצב הסגריות שלך?" ומיד הושיט לי קופסא למרות שלא היו סגריות ואמר "קח יש לי עוד" כזה היה, למען חבר היה מוכן לתת הכל.
לא אשכח לפני הלילה הגורלי כשהודיעו לנו שיוצאים לקרב, ישבנו כל המחלקה יחד כשכל אחד במחשבותיו הוא. פצח משה בשירה אדירה כשהוא סוחף אחריו את על המחלקה. מיד נוצר מן ערב הווי טרם קרב שבו היית שומע שוב את אותו צחוק מתגלגל מוכר שלו. צחוק שהשרה בטחון כאילו אומר- "הכל בסדר, אין מה לדאוג".
ולמחרת כשהיינו בדרך ליעדנו ואיש אינו יודע מה מצפה לו והפחד- מכרסם בלב, התחלת שומע מהכיון האחורי של האוטובוס את משה מספר את בדיחותיו כרגיל ושוב נסחבו הכל עם צחוקו המתגלגל והמורל עלה פלאים. הבדיחות עפו כאילו אנו סתם בדרך לאימוני לילה.
ןהיום כשאתה יושב בחדר אוכל, ישן וצוחק אתה נזכר באותו בחור נדמה לך כי אתה שומע אותו, את אותו צחוק עמוק ומתגלגל שאומר בעצם- "כלום לא קרה"…..
