דברי המנהלת

"מן הראוי הוא לא לשכוח ולא להשכיח את המעשה,

את הסיפור המאפשר לדור אחר להציץ בעד אשנב

אל "הפלנטה האחרת" שלא הייתה כוכב הלכת

שלנו"(אבא קובנר)

 

תלמידים יקרים,

כאן, בפולין, צעדו אל מותם אלפי יהודים. ויד זדונית מכוונת אותם אל זוועות שמהן אין תקומה.

בכי תינוקות השמיימה עלה, קרע את הלב ונדם. הרשע אותם העלה לעולה עת קרעם מחיקה של

אמם. בתוך התופת הבלתי אפשרית המוות ניצב למולם, בדמותו של נוגש מעורר חלחלה שאיבד כל צלם אדם. בפולין תבקרו בטרבלינקה, מיידנק, אושוויץ-בירקנאו ועוד  , שהם עדות חיה למלחמתם של בני אור בבני חושך. מבחינה רגשית אתם ודאי תרגישו כי הנכם נמצאים שם שנות אור. תעמדו על האדמה רווית הדם תלכו בגיא ההריגה, תעמדו מול בורות המוות ותחושו, בקור בצינה. תבקרו במחנות המוות שנשמרו כעדות נצח לזוועות. תדליקו נרות זיכרון לזכרם של שישה מיליון, תחשבו עליהם, על חייהם ועל מותם תנסו להתחבר ולו גם לסיפורו של אחד או אחת שהיו שם ואינם.

 

תשמעו את הקולות, תראו את הצבעים, תריחו את הריחות, תבכו יחד עם כולם, תצחקו כדי

להפיג את המתח.  פולין ענקית ואתם שעות על גבי שעות באוטובוס שבו יוקרנו סרטים. הנוף

בחוץ זהה לתמונות שבסרטים. הכל כל כך מוכר ובו בזמן כל כך מנוכר – זר.

תנסו להבין את מה שהיה שם. אין מה לנסות ולהבין. שם תבינו דבר אחד: שלעולם לא נבין.  מסע לפולין זהו מסע בזמן ומסע לתוך הנפש. מסע שבו אתה יוצא טעון בשאלות רבות וחוזר עם שאלות  רבות עוד יותר. לא לכל השאלות יש תשובות ולא הכל מובן ע"י השכל האנושי ואולי מוטב כך – בהבנה  יש  ניסיון לעשות סדר, לארגן את הדברים. בתוך הזוועה של השואה – לא תיתכן הבנה. המסע לפולין הוא גם מסע של התבוננות והתכנסות, הנושא מסר חשוב. מוציא אותך לאיזה דרך ששווה ללכת בה, דרך של התבוננות, התעניינות, לא בידע , לא בכוח, לא באיכות הסביבה, וגם לא בערוץ ההיסטוריה אלא התבוננות באנשים מסביבנו. בדור העתיד שגדל אתנו. הדרך להבין ולהצליח היא לשאול שאלות היום, ולא לתמוה מחר. היא לעמוד מול תמונות בשחור לבן ולומר "לא נשכח ולא נסלח."

 

אבל גם לצלם ב"צבע" את ההווה. הטקסים אותם תעלו בפולין, פתאום יקבלו משמעות אחרת,

שונה לחלוטין ממה שחשבתם...  פתאום המילים יקבלו פנים, ריחות ומראות, דגלי ישראל יינשאו מעל ויקבלו משמעות נוספת. לשירים קצב אחר והמילים הופכות למוחשיות , מובנות כל כך: "להיות עם חופשי בארצנו..." פתחו את העיניים הסתכלו סביב, פקחו את האוזניים והקשיבו, גייסו גם את שאר החושים, היו קשובים למחשבות שלכם, תנו לרגשות להציף אתכם.

 

בין כל החוויות - אל תשכחו: לתמוך אחד בשני, להושיט יד או כתף להניח עליה את הראש, לנגב

אחד לשני את הדמעות, להקשיב ולזכור שכל אחד עובר את החוויה קצת אחרת, חבקו אחד את

השני והיו מלוכדים.  ברגעי עצב תנו כתף לחבריכם. שתפו אותם ואת המורים בחוויות, הביעו את הרגשות, הקשיבו ואל תשפטו, רק תהיו שם לצידם ובשבילם.

"לזכור את העבר, לחיות את ההווה ולהאמין בעתיד" (אבא קובנר)

 

מפה אנו יוצאים בידיעה שצריך לעשות יותר, עשייה עם משמעות, עשייה למען הזולת. לצמוח

למקום טוב יותר – מקום של אהבת האדם ותיקון העולם(דברי תלמידים, משלחת לפולין2013)

זיכרון השואה הצרוב בבשרנו הוא ערך מכונן ואולם אין הזיכרון מבודד כערך עצמאי. הזיכרון צריך להוביל למעשה ולמחויבות מוסרית לערכי האדם והאנושות. הזיכרון הוא הבסיס לפעולה

ומקור הכוח ליצירת עולם טוב יותר. "האדם הוא אדם, ומלאך הוא מלאך. אם ירצה האדם, יוכל להיות יותר ממלאך. כי בראשית ברא אלוהים את הראשית ואת השאר השאיר לאדם" (הרבי מקוצ'ק)

 

מאחלת לכם מסע חוויתי, משמעותי ובלתי נשכח

ענת ארנון

מנהלת ביה"ס