top of page

שבת אלי

 

 

 

"אלי שבת 

נולד ב-18 במאי בשנת 1948 בזמן מלחמת העצמאות. הוריו, ציפורה וחנן יוצאי שואה, הכירו בחו"ל, התחתנו ב–46. אחרי מלחה""ע ה2-. 

אלי היה בן יחיד, ולכן היה קשור מאד להוריו וגם הם אליו. הוא למד בתיכון אחה"ע, לא היה תלמיד טוב כל כך, היה שובב, אדיב, בעל חוש הומור, חכם ,צנוע, עדין, אהב עולם, נהנה מהחיים, היו לו המון חברים. הוא היה בצבא בחיל התחזוקה ואחר כך התקבל לטכניון בחיפה. בגיל 16, בתיכון, התחבר עם צביה (שלאחר מכן הפכה לאישתו). אחרי 6 שנים הם התחתנו, נולדו להם שני ילדים, דנה ונועם, כשאלי היה בגיל 14 הוריו אימצו ילד נוסף – דני. 

דני ואלי נולדו באותו יום, באותה שנה. דני נפטר בתאונת דרכים, אלי ביקש מהוריו שכולם ישבו שבעה על דני. כל המכרים והחברים ידעו שדני הבן של משפחת שבת, וכשנהרג, פרסמו מודעה בעיתון וכולם חשבו שזה אלי… מאמינים בדת שדווקא בגלל המקרה הזה, אלי יהיה עוד הרבה זמן. אלי שירת בצה"ל בצבע קבע, כשהיה בן 32 היה סגן אלוף. אחד הדברים החשובים בחייו היה קודם משפחה ואחר כך צבא ומדינה. כשהיה בן 14 האמא קנתה ווספה ואלי תמיד יצא לחדר, עלה על האוטו ונסע, הסתובב קצת, הוא היה טיפוס ישר, למרות שפעם אחת תפסו אותו ועוד חבר מעתיקים במבחן בהיסטוריה, המורה רצתה להעיף אותם מבי"ס. היא ניסתה למנוע מהם את ההזדמנות להמשיך למקצועות טובים. היה בעל חוש אתיקה ומסורת. 

הוא תמיד היה מוקף בחברים ובאנשים. כולם אהבו אותו מאוד, היה גם ילד מאוד טוב. אך הוא לא היה שחצן , הוא קיבל המון כוח מהאהבה שקיבל אך לא ניצל זאת. 

* בטיול מסוים שערך פעם עם אביו, פיתח אלי רעיון להפוך מי ים למי שתייה. אביו של אלי עובד עד היום עם נכדיו (ילדיו של אלי) לפיתוח הרעיון. * הסבא והסבתא היו בד""כ שומרים על הילדים של אלי וצביה, כיוון ששניהם היו בצבא קבע, והיו חוזרים מאוחר הביתה. 

התפקיד האחרון של אלי היה בקריה, כראש אק"א. כשאלי היה מסיים לעבוד, היה מגיע ישירות לבית הוריו מאוחר בערב כדי לומר להם שלום. 

אלי נהרג בתאונת דרכים בשנת 1980 בגיל 32 שנה. אמו של אלי (צביה) הייתה בעבודה כשזה קרה, וכלתה (צביה) הייתה זו שסיפרה לה. האמא קיבלה זאת בצורה קשה מאוד, היא הייתה בטוחה שאי אפשר לחיות יותר. אך עבר הזמן, והיא התרגלה לעובדה שאלי איננו. אביו של אלי היה מאוד קרוב אליו, היה ביניהם קשר מיוחד והדוק. עד היום כואב לו מאוד לדבר על המקרה. נורא כואב לו לשתף אותנו." 
bottom of page