גולדשטיין דוד

 

 

 

 

 נקבר בתל אביב - קרית שאול

"גלדי" (דוד גלדשטיין) 

אני כיניתי אותו פשוט "גלדי", על משקל GLAD (שמח) – או קצור של שם משפחתו. לראשונה נפגשנו בצופי פ"ת, ערב יום כיפור כתה ח', כשאנו מסתובבים ומשתובבים ברחובות, כשמנהלים מלחמת גניבת כיפות מראשיהם של הבנים. כעבור שנה, היינו יחד 35 יום בקורס המ"כים בגדנ"ע. דוד לעיני, נראה תמיד גבוה מכולם ופאות לחייו תמיד שמשו לי מקור קנאה, כשאני עדיין לא מתגלח. בקורס ישנו במיטות צמודות, ומכאן הקשר ההדוק. יחד "טרטרנו" את המדריכים ועל שנינו רבץ, השכם והערב האיום של העפה מן הקורס בשל ההתנהגות השובבית ונטולת הרסן שלנו. המדריך שהיה בלונדיני, ואני ירדנו לחייו עד שיצרנו "טריומוירט": המדריך, דוד ואני. יחדיו הסתובבנו כשדוד הגדול והחזק שומר שלא יכו אותי, בין אם היינו המגרים או המתגרים. בסיום הקורס הצליח לצלם אותי במקלחת כשאני עירום, ומעשי הסחיטה רבו. כשקנה מכונית בא לספר על ה"פיאט 850", וחשת בחיבה שהוא רוחש למכונית הקטנה. אחרי מסיבות יום שישי, היינו נפגשים ומעלים חוויות ורכילות על הבנות, כיאה לבנים צעירים. בשישית, לאחר שסיימנו את קורס המ"כים הרגישו הבוגרים עם האף למעלה. - אבל לא דוד. דוד לא הדגיש כלל את עובדת היותו מ"כ, ולהשתלמות מ"כים נדמה לי, שכלל לא יצא. מעשי הקונדס מהקורס המשיכו גם בביה"ס. מי אינו זוכר את שלושת ה""דוידים" מכתה י'1 ששכנו ביומן ברצף. בששית למדנו בכתות אסבסט, כשכתה אחת מפריעה לרעותה לשמור על השקט, כשדוד מנהל, לא אחת, את המהפכות. למחנה גדנ"ע חיזרנו בקביעות אחרי המדריכות ולזכותן יאמר, כי שמורות עמנו שפע תמונות מאותו מאורע. כשעזב את ביה"ס הי בא לבקר בחולצה כחולה של ביה"ס האחר ואני תמיד רצתי אליו, מחבקו ומנשקו כמו אח שחזר מחו"ל. בפעם האחרונה שנפגשנו זה היה ערב גיוסו לצה"ל. 

סיפר שהוא מתגייס עם אבי עסיס ואיתן כהן. איתן כהן ספר לי, שהמספרים האישיים שלו ושל דוד עוקבים. 

ומאז לא שמעתי עליו! 

ארלה תמיר