"לזכרו של משה ליברמן ז"ל
משה נולד בפולין בעיר לודז' ב- 15.6.52, היה ילד עליז ומפותח יפה. ב- 21.4.59 עלינו לישראל וגרנו בת"א. בספטמבר 1959 החל לימודיו בביה"ס היסודי ע"ש "נורדאו" בת"א, ולמרות אי ידיעת השפה העברית, עם כניסתו לביה"ס התקדם יפה בלימודיו ולבסוף היה אחד התלמידים המצטיינים. בפברואר 1963 עברנו לגור לפ""ת וכאן המשיעך ללמוד בבי"ס "פיקא". גם בבית ספר זה היה לתלמיד המצטיין בכתה ובשל כך הוקפץ מכיתה ד' לכיתה ו'.
משה אהב מאוד לקרוא ספרים בכל התחומים, לצייר ולעסוק בעבודות יד. היה קונה תבניות של חלקי אווירונים, טנקים ומטוסים, והיה מרכיבם ומדביקם. בזמנו היה חלומו להיות טייס, אך זה נבצר ממנו בגלל היותו קצר ראיה. תמיד היה אומר: "חבל שאני מרכיב משקפיים". בשנת 1966 החל לימודיו בתיכון ע"ש "אחד העם" בפ"ת, גם כאן למד טוב והשתייך לחוג השח-מט. משחק השח-מט התחבב עליו במיוחד, והי מקדיש לו שעות רבות. הוא היה משחק עם עצמו ומתכנן מהלכים שונים. כמו כן השתתף בתחרויות שח-מט ארציות.
עם התבגרותו הפך משה לבחור שקט, שלוו צנוע. אהב לבלות שעות רבות במשחקי שח-מט, בציור, בקריאת ספרים באנגלית ובעברית, וקנה הרבה ספרי שח-מט וספרות טובה ויפה. משה התיידד עם כמה מחבריו לספסל הלימודים ואהב ללמוד אתם ולבלות במחיצתם.
לאחר גמר הלימודים בתיכון ע"ש "אחד העם" התגייס לצבא וגם שם היה בחור שקט וממושמע. הוא התמיד במשחקי השח-מט ובמסגרת הצבא השתתף בתחרויות בהן קבוצתו זכתה במקום השני. במסגרת הצבא היה משה מדריך באחד מבסיסי השריון ותוך כדי שרותו הצבאי שיכלל מכשיר מדידה לאחד מכלי הירי. כמו כן הוציא משה ספר הקרוי כיום על שמו לאחר שלימד את חייליו באחד משעוריו ואז נקרא "מערך שעור של תול"ר, קרגו". גם בזמן שרותו הצבאי הרבה משה לצייר ובציוריו קישט את חדרו וחדרי חבריו לנשק.
ב- 8.8.73 סיים משה את שרותו הצבאי ונרשם להמשך לימודים בטכניון בבאר-שבע, שם רצה ללמוד הנדסת מכונות. מלחמת יום הכיפורים גמזה את כל תוכניותיו. ביום כיפור, 6.10.73 גוייס משה לשרות מילואים וביום שני 8.10.74 בשעה שתיים בצהרים נהרג בגזרה הדרומית מול האויב המצרי.
משה ליברמן ז"ל למד בבית ספרנו בשנות תשכ"ו-תש"ל. אני הייתי המחנך שלו בכיתות ט'-י' ומורו בכיתות ט'-יב'. במשך השנים האלה הכרתי את משה כנער נימוסי, ממושמע וצנוע. הוא היה תלמיד מוכשר, בלי כל קשיים בלימודים. הוא העדיף מקצועות ריאליים על הומניים, אבל קרא הרבה בעברית ובאנגלית.
בכיתה ראו את משה, אבל לא שמעו אותו. לא אהב להיכנס לויכוחים לא להתבלט. היה מוכן אבל לא הצביע. וכשנשאל, תשובותיו היו קצרות, מרוכזות ומלאות. לכל מילה היה משקל. בכיתות הגבוהות, במגמה הריאלית, משה כנראה מצא מספיק פנאי, והתלהב ממשחק השח-מט שנהיה לתחביבו. הוא היה משחק בבית, במועדון ואפילו בבית הספר בהפסקות.
חברו לכל היה יעקוב שבת: עמו ישב שנים על ספסל אחד, עמו ניהל שיחות, שיחק שח-מט, יצא לטיולים וצעדות, הלך לתנועת הנוער, ועמו התגייס לצה"ל לשריון. אף על פי שלפי הופעתו החיצונית משה היה נראה בחור עדין, הוא מילא את כל תפקידיו ואשר היה מוטל עליו בשקט ובשקידה, כאילו אף פעם לא התעייף או שום דבר לא היה קשה מדי בשבילו כאילו בו היו טמונים כוחות מסתוריים עצומים.
אחרי השרות הסדיר בצה"ל משה רצה להמשיך את לימודיו הגבוהים, אבל מלחמת יום הכיפורים שינתה את גורלו. הוא נקרא למילואים ובימים הראשונים של המלחמה, בעת הלימת האויב בקרב על התעלה, הקריב את חייו למען המולדת. יהיה שמו זכור ושמור לנצח.
פנצר צבי"
