מלצר יצחק

 

 

 

 

"יצחק מלצר ז"ל 

מה כותבים על חבר שנפל? איך ניתן בכמה שורות לסכם אדם, על מחשבותיו, תקוותיו, אהבותיו? ובאיזה מילים להשתמש? האם בכל אותן מילים יפות של "גוילי אש" – אומץ, הקרבה, דבקות, לחימה עד הסוף… 

אתה מפשפש בין ספרים אשר על המדף, ועיניך נופלות על חוברת השמות, ואתה מכסה עליה במהירות בספר אחר, כי אתה יודע, אתה יודע שבין מאות השמות תראה גם את שמו באותיות שחורות, ומיד צפים לפני עיניך המעמדים האחרונים בהם ראית את שמו באותיות שחורות: בית קברות ארעי בבאר שבע… תלוליות עפר רבות - כה רבות, ועל אחת מהן שמו: יצחק מלצר ז"ל. ושוב, בחלקה לחללי צה"ל בקרית-שאול, עם הפרחים, והמשפחה, והמכרים, והדמעות, והרב הצבאי, וכיתת המשמר. אתה מביט בכיתת המשמר – על הפנים הצעירות והנבוכות. פנים של חיילים צעירים אשר אינם קולטים עד הסוף את המתרחש לעיניהם. ואז, לפתע אתה מבין את הרגשת הזרות, הניתוק, הרגשת "הלא שייך" שמכרסמת בכל המעמקים האלה. אתה לפתע תופס ומבין מה לא בסדר ולא מתאים, ואז אתה רוצה לצעוק לנגד הפנים האבלות – על מה אתם סופדים? הוא לא כאן, הוא לא בבור הזה, תחת השלט עם האותיות השחורות והפרחים, הוא נמצא אצלי ואצלך ואצל כולנו – כל אחד כפי שהוא זוכר אותו, כפי שהכיר אותו… הרי אתמול טפח על שמכך והתחייך – "מה העניינים?" 

תמונות, כמו בסרט אילם עוברות לפני העיניים. יצחק עם יהודית בטיול שנתי בי"א. יצחק ויהודית במסיבה – שניהם במדים. יצחק ויהודית יושבים ב-SAAB וחיוך הגאווה: "אתה תראה, אני אקנה SAAB". אם להידרס, אז רק על-ידי SAAB"… הפנים הנרגשות תחת החופה – יהודית מעט בוכייה, ויצחק רציני להחריד. ויומיים לאחר מכן, בירח הדבש, על כרכרה בנהריה, הוא ויהודית. תמיד זה היה כך – הוא ויהודית, מאז בית הספר היסודי. זה היה כך ולא השתנה, יצחק ויהודית. והשעות הארוכות של משחק ה"מונופול". הוא אהב מאוד לשחק ב"מונופול" – קונים, מוכרים, עושים עסקות… אתה נזכר בשעורי הכלכלה הארוכים אשר הרביץ בך ובחבריך, אתה נזכר במבטא הדרום אפריקאי המתגלגל, בעור השחום וטפיחת הגב ואתה נרגע. לא, הוא לא נמצא תחת השלט השחור וזרי הפרחים, הוא נמצא אצלך , עמוק, ובכל פעם שתרצה – תעצר, ותעצום עיניים ומיד יעלה החיוך הידוע לפניך והקול המוכר "איך העניינים?" 

מה כותבים על חבר שנפל? רק מלה אחת – י צ ח ק. 

חברים. 

ב"ה, יום א', 6.1.74"