דברי רכזת השכבה

"עד התחתית הגענו. למטה מזה אי-אפשר לרדת. לא נותר לנו כל מאום: לקחו את הבגדים, את הנעליים, ואף את שערותינו לא הותירו לנו. אם נדבר לא יקשיבו לדברינו, ואם יקשיבו לא יבינו. עוד מעט גם את שמותינו ייטלו."

 נכתב ע"י פרימו לוי (כימאי, וסופר איטלקי, יהודי ,ניצול אושוויץ שהתאבד ב- 1986), הזהו אדם?, 1993. הוצאת ספרים עם עובד, תל אביב.

 

תלמידים יקרים,

 

אתם יוצאים למסע חשוב וערכי בעקבות המורשת היהודית של השואה והגבורה בפולין. בפולין של מלחמת העולם השנייה נטבחו כמחצית מבני עמנו שחיו באותה עת בעולם. ניסיון השמדת העם היהודי היה מעשה מחושב היטב לכל פרטיו. אל תסתכלו רק על האימה, מפני שהיא משקרת. הסתכלו גם על הרחובות, על השדרות, על בתי הקפה, ונסו להסתכל על תווי פניהם של האנשים. כשמסתכלים בהם מקרוב, החיים דומים בכל מקום. ואז, רק אז תזכרו שכך בדיוק זה היה. המלחמה נגעה בפולין רק בקצוות. בזמן הפלישה הגרמנית בספטמבר 1939, ובזמן השחרור בידי הרוסים בשלהי 1945. באמצע התרחשה ההשמדה. היא נעשתה, ברובה המכריע, בארץ רגילה, בידי אנשים רגילים, באופן שהיה נורא מלהביע במילים, אבל רגיל לחלוטין. ככה נראית השנאה. מרטין גריי, יהודי ניצול שואה,  כותב בספרו  " בשם כל בני ביתי " : " בלב כל עיר ובלב כל כפר ישנו קו גבול המפריד בין התליינים לבין בני האדם "... עולמנו, עולם האדם, נחלק לטובים ולרעים. המסע שאליו אתם יוצאים, הוא מסע של אדם בעקבות בני אדם... זו הזדמנות עבור כל אחד ואחת מכם לברר ולחקור את זהותו האישית ולהכיר חלק משורשי העם היהודי ומדינת ישראל. על כל אחד ואחת מאתנו לתת תוקף מעשי למשפט " לזכור ודבר לא לשכוח ". כולי תקווה שתראו במסע לפולין חשיבות אנושית, לאומית, ערכית ומוסרית ותדעו לשים דגש על החשיבות בלהיות בני אדם טובים יותר, אנושיים ומוסריים יותר.

ישמש לכם הנר שתדליקו שם אל מול המצוות הדוממות, אות של זיכרון ועדות לזכור , להנציח ולשמור על היש והקיים כאן. אני יודעת, שתישאו בגאון את דגל הלאום, ביודעכם, שאנחנו לעולם לא ניתן, שהשואה שארעה לעמנו – תקרה שוב לנו!

 

מלווים אתכם במסע זה מחנכות השכבה ומורות מצוות תיכון אח"ע , אני מודה לכל  אחת מהן על התגייסות למשימה זו, לשליחות זו, שליחות קשה ומרתקת מאין כמוה.

 

מיכל הנס

רכזת שכבה וראש המשלחת